נסיונות ההתישבות ראשונים

מגדל עדר

בשנת תרפ"ז (1927) הקימה קבוצת יהודים חרדים מירושלים יישוב בשם "מגדל-עדר", על-פי הפסוק: "וַיִסע יִשְרָאֵל ויט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה למִגְדַּל-עֵדֶר" (בראשית לה כ). 

הוגה הרעיון, הדמות המרכזית בחברת "זיכרון-דוד" שייסדה את היישוב, היה מר יצחק גרינוולד - תלמיד חכם בעל חזון.  יעקב רוזנבלום שחי במקום עם משפחתו, היה הדמות המרכזית ביישוב. בין המתיישבים יהודים היו אנשים מעולי תימן, חדורי אמונה עממית עזה בגאולת ישראל בארצו, ומסירות נפש ליישוב הארץ. יוזמה פרטית מבורכת הובילה להקמת היישוב החלוצי, אלא ש"המוסדות המיישבים" לא ראו בעין יפה נסיון להקמת ישוב ביוזמה פרטית, והיישוב נקלע לקשיים ולמצוקות.

במשך שנתיים פתחו המתיישבים יישוב חקלאי שעתיד היה להתבסס על מטעים ומשק חלב. בשנת תרפ"ט (1929), בימי מאורעות-הדמים שגרמו לחורבן קהילת חברון, חרבה "מגדל-עדר". אחרוני התושבים שנותרו מבודדים, נאלצו להימלט על נפשם. ערבים מהכפר הערבי השכן, בית-עומאר, חילצו אותם מידי הפורעים וסייעו בידם להגיע בשלום לירושלים.

אל ההר

בשנת תרצ"ה (1935) עלו לכאן בשנית. חברת "אל-ההר" רכשה שטחי קרקע, וייסדה משק חקלאי. המקום נקרא "כפר-עציון" על שם מייסדו, מר שמואל צבי הולצמן, פרדסן חלוץ רב-השראה מרחובות. מכאן מקור השם אותו נושא עד היום קיבוץ כפר-עציון המחודש, והאזור כולו "גוש-עציון".

שמואל צבי הולצמן

ש"צ הולצמן ראה בחזונו אזור מטעים וקייט מפותח, והשקיע בדבר את מרבית הונו. בין המתיישבים; אנשי "השומר" בראשותו של פנחס שניאורסון, מי שהיה סגנו ומחליפו של יוסף טרומפלדור בקרב על "תל-חי", בי"א באדר תר"פ (1.3.20).  יחד אתם העפילו להר עולים מכורדיסטאן ופועלים מהמושבות.

במגמה לכונן יחסי שכנות טובה, הקים מר הולצמן מרפאה לשירות הכפריים הערביים סביב, ובה פעל בנו, רופא במקצועו.